לפני שנים רבות למדו שרון ועידן באותה כיתה בתיכון הממלכתי 'שאננים' שב'קריית חורש'. עם הזמן, כל אחד פנה לדרכו והתגלגל להיכן שהתגלגל. שרון, למשל, עבר תהליך תשובה מעמיק, וכיום הוא אברך בכולל ב'כפר יהודה' ומעביר שיעורים בדף היומי. באחד הימים נקלע הרב שרון לרחוב סואן בעיר מולדתו וצפה בהתנגשות חזיתית בין שני רכבים. לא במפתיע הוא זומן לבית הדין להעיד על שראה. מפתיע יותר היה לגלות לצידו את העד השני – הלוא עידן, חברו משכבר הימים. מפתיע עוד יותר היה לראותו כשכיפה מתנוססת לראשו. החברים הוותיקים נהנו להמתין יחד במסדרונות בית הדין ולספר זה לזה על הקורות אותם בשנים האחרונות. עידן שיתף את שרון שגם הוא מצוי בתהליך תשובה. "הכי קשה לי", כך שיתף, "זה להיגמל מעישון בשבת. הרב שלי פסק שבינתיים אפחית את מספר הסיגריות, וכך אתרגל לשמירת השבת". ראשו של הרב שרון החל להסתחרר. המחשבות הלמו בו: "האם עליי לגלות לבית הדין שעידן פסול לעדות , שהלוא סוף סוף הוא מחלל שבת? מצד שני, הלוא ידוע לי כי עדותו אמת, שמא אני רשאי אם כן להתעלם מכך?"