עידו ואורי, שני בני דודים שנפגשים בערך כל שנה, סוף סוף זכו ליום של כיף ביחד. הם שיחקו, צחקו, ואכלו מספיק ממתקים כדי לגרום לרופא השיניים לחייך. לקראת ערב אמר האב, "יאללה, חבר'ה," קרא אבא, "לעלות ללימוזינה!", הלימוזינה, במקרה הזה, הייתה סובארו ששרדה כבר כמה דורות במשפחה. כמה דקות אחרי שיצאו מהעיר, אורי פתאום קפץ כאילו נזכר במשהו חשוב: "רגע! שכחנו להגיד תפילת הדרך!", עידו הסתכל על בן דודו כאילו הציע לנסוע לירח: "מה פתאום? לא צריך להגיד תפילת הדרך על נסיעה כזו קצרה". אורי לא ויתר: "אבל יצאנו מהעיר! זה בדיוק הזמן!" עידו גלגל עיניים: "נו באמת, אורי. אתה גר 20 דקות מאיתנו, לא בקצה העולם. לא אומרים תפילת הדרך עם שם ומלכות על נסיעה של פחות מ-72 דקות", אורי הסתכל על עידו בתדהמה: "72 דקות? מאיפה הבאת את המספר הזה? נשמע כמו קוד סודי לכספת", עידו חשב רגע ואז הציע: "אולי נגיד את התפילה בלי שם ומלכות?", אורי לא נראה משוכנע: "אבל אז זה לא תפילה אמיתית, לא?" כל זמן הויכוח, המושב של אורי התקרב בקצב מסחרר.