באותו יום הייתה הילה אמורה לבלות יום ארוך בירושלים, שבסופו היא תכננה להשתתף בשמחת חתונתה של חברה יקרה. כדי להקל על עצמה, היא בקשה מחברתה הטובה שרית להתכונן לאירוע בדירתה השכורה, וזו נענתה לה בשמחה רבה. לאחר שהתלבשה, התחוור להילה כי שכחה להביא את תכשיטיה והדבר ציער אותה מאוד. שרית הציעה שהיא תשאיל לה מתכשיטיה, ואכן הן מצאו שרשרת ועגילים שתאמו להפליא לשמלה אותה לבשה הילה. כאשר כבר נסעה הילה לכיוון האולם, היא שמה לב שהמחשב הנייד שלה נשכח בדירה. היא התקשרה מיד לשרית, שאכן מצאה את המחשב והסכימה לשמור עליו עד שהילה תשוב לקחתו. השמחה בחתונה הרקיעה שחקים. אולם, ביציאתה מהאולם הבחינה הילה שהשרשרת היפה ששאלה משרית אינה מונחת עוד על צווארה. היא שבה לאולם כדי לחפשה, אך השרשרת נעלמה כלא הייתה. לאחר שבוע, נזכרה שרית שהיא זקוקה לשרשרת לקראת חתונתה המתקרבת של בת־דודתה. היא התקשרה להילה ובקשה שתחזיר לה אותה, אך זו השיבה לה בגמגום חסר־פשר. לאחר שהדבר נשנה מספר פעמים, הבינה שרית שדבר־מה אירע לשרשרת. היא הבהירה להילה בתוקף שהיא לא תקבל את המחשב חזרה כל עוד לא תחזיר לה את השרשרת או את שוויה.