אלעד וצביקה ישבו בחצר ביתו של צביקה ביום חורפי, כששניהם עטויים במעילים, כפפות וכובעי צמר. צביקה החזיק בידו עוגייה חמה שאמא שלו הביאה להם לאכול, הוא בירך על העוגייה 'מזונות' והתחיל לאוכלה. אלעד העיר לו שהוא למד שכל פעם שאדם מברך על מאכל או משקה, הוא צריך להחזיק אותו בידו ממש, ולכן היה עליו להוריד את הכפפות, אך צביקה התווכח ואמר שכפפות זה כמו היד עצמה ואין עניין להוריד אותם לפני הברכה.