אילן מוכר בקהילתו כאדם אמיד וגם טוב לב. לעיתים מזומנות אנשים נעזרים בו בשעת מצוקה כלכלית או בשעה שהם נערכים להוצאותיהן הגדולות של שמחותיהם המשפחתיות. ברגישותו מבחין אילן מתי המבקש זקוק להלוואה ומתי דווקא לנדבה. לכן היה זה עניין שבשגרה כאשר עידו, אחד מהמתפללים הקבועים בבית הכנסת, ניגש לאילן לאחר תפילת שחרית וביקש ממנו הלוואה בסכום מכובד לקראת בר המצווה של בנו הממשמשת ובאה. אילן שהכיר את עידו הסכים במהירות וביקש ממיכאל ומידידיה, שעדיין נותרו בבית הכנסת, לשמש כעדי ההלוואה כפי שהדין דורש. נקפו הימים ועידו לא השיב ההלוואה. בצר לו נזקק אילן לפנות לבית הדין במטרה שידאג לפריעת החוב. לשם כך, היה עליו לגייס גם את שני העדים, מיכאל וידידיה, אך הללו התחמקו מכך משום מה. כמוצא אחרון, הציע להם אילן תשלום תמורת העדות, ואכן 'הטבה' זו שכנעה אותם ליטול חלק בהליך.