בתום אחד מימי הדיונים בבית הדין ביישוב 'טללי הגליל', יצאו יחדיו הדיינים החשובים – הרב יגאל, הרב צדוק והרב יהושע – מתוך כוונה לשוב לבתיהם ולנוח לאחר היום הארוך והמפרך. באותה שעה, נשמעה חבטה עזה. לתדהמתם הם ראו את רכבו של רועי עזריאלי שועט אל הרחוב הצר ומתנגש ברכבה של משפחת יחיאל שחנה לתומו בצידי הכביש. הנזק היה גדול, וגם היה ברור לכל רואה שרועי הוא האשם בו. עידית יחיאל יצאה באותה העת מהבית, בדרכה לרכב המשפחתי שהתכוונה לנסוע בו לקניות. להפתעתה הרבה היא גלתה שלא ממש נשאר רכב שניתן לנסוע בו. כאשר התעשתה, היא גלתה את רועי עומד גם הוא ליד הרכב כשכולו המום ולא רגוע. מהסבריו המגומגמים היא הסיקה שהוא הנושא באחריות לנזק שהתחולל. עידית הציעה שיפנו לבית הדין על מנת לקבוע את תשלומי הנזיקין, ורועי הסכים לכך מיד. לפתע, הם הבחינו בדייני בית הדין שנצבו בקרבת מקום וצפו בכל הנעשה. האם יוכלו הדיינים לדון מיד בעצמם על מה שראו במו עיניהם או שעליהם להעיד על כך בפני בית דין אחר? במילים אחרות: