מר שמעון הרגיש שהשעון מתקתק, ואסף את כל הילדים בסלון ל"שיחת ועידה" דרמטית. במקום לדבר על הדירה או על החסכונות בבנק, הוא הצהיר בעיניים בורקות שהוא החליט להעביר כמעט את כל ההון שלו לישיבה גדולה, כדי שזכות הלימוד תעמוד לו בעולם הבא. הילדים, שראו איך הירושה שלהם "פורחת" מהחלון לטובת סטנדרים וגמרות, הרגישו שהקרקע נשמטת להם מתחת לרגליים. הם לא רצו לצאת "קמצנים" או נגד התורה, אבל בלב הם רתחו וחשבו שזה פשוט לא פייר להשאיר אותם עם פירורים אחרי כל השנים. הם החליטו ללכת להתייעץ אצל הרב.