קבוצת חברים מכיתה יב החליטה לעשות שבת גיבוש בצימר לפני שכולם יתפזרו לכל הכיוונים אחרי הבגרויות. פתחיה, שתמיד אהב לעשות דברים בסטייל, קיבל על עצמו להביא חלות מיוחדות ולא חסך - קנה חלות מפוארות של מאפיית ויזניץ שעלו לו הון קטן. בליל שבת, כשהאווירה הייתה מעולה וכולם רעבים, הגיע הרגע החגיגי של בציעת החלה. אורי בירך בקול והוציא את כולם ידי חובה, ואז התחיל לחתוך את החלה בזהירות ולחלק לכולם חתיכות נאות. כשהגיע למדבקה המבריקה עם השם של המאפייה, אורי הוציא אותה בתנועה זריזה ובא להמשיך לחתוך. פתחיה, שזוכר כל מיני דברים משיעורי הלכה של בית הספר קפץ מהכיסא: "רגע רגע! אסור לך להוציא ככה את המדבקה! צריך להוציא איתה גם קצת מהחלה, אחרת זה נחשב בורר!" "מה פתאום?" אורי הביט עליו בתמיהה. "אבא שלי תמיד מוציא ככה מדבקות, ולא נראה לי שיש בזה בעיה."