איתיאל, מלך האיחורים במגדל "שערי שמים", הביט בשעונו בבהלה. 20:29, והמניין בקומה ה-30 מתחיל ב-20:30 בדיוק. "אוי ואבוי!" הוא קרא, מזנק מהספה בקומה ה-22. הוא רץ למעלית, לחץ על הכפתור, וחיכה. ואז חיכה עוד קצת. "לא מאמין," הוא נאנח כשראה את השלט "מעלית מושבתת לתחזוקה". בלית ברירה, איתיאל החל במרוץ המטורף במעלה המדרגות. "זו לא סתם תפילה," הוא חשב לעצמו, "זה אתגר אולימפי!", כשהגיע סוף סוף לבית הכנסת "כנפי רוח" שבקומה ה-30, מזיע ומתנשף, הוא שמע את החזן מתחיל את הקדיש שלפני שמונה עשרה. אלרועי, אחיו החכמולוג, עמד בכניסה: "וואו, שיא עולמי! תשמע, תתחיל ישר בשמונה עשרה. את השאר תשלים אחר כך". איתיאל הסתכל עליו בתדהמה: "מה? לדלג על קריאת שמע?", "תאמין לי," התעקש אלרועי, "להתפלל עם הציבור." בזמן שהתווכחו, הקהל כבר עמד בדממה בתפילת העמידה. איתיאל התלבט.