נווה מצא את עצמו זקוק ל-200 שקלים באופן דחוף. הוא פנה לידידיה, שהסכים להלוות לו אבל ביקש משכון כביטחון. נווה הוציא מהיד את השעון - שעון יפה ששווה בערך 100 שקלים - ומסר אותו לידידיה. העסקה נסגרה, וידידיה לקח את השעון הביתה והניח אותו על השידה בסלון. החיים המשיכו כרגיל עד אותו ערב. ידידיה חזר הביתה אחרי יום עבודה ארוך, ומיד הבחין שמשהו לא בסדר - הדלת הייתה מעט פתוחה. כשנכנס פנימה הבין שפרצו לבית. השוד היה מהיר - הגנבים לקחו כמה חפצים יקרי ערך שהיו זמינים, ובין השאר גם את השעון של נווה. ידידיה התקשר מיד למשטרה, אחר כך ישב ניסה לעכל את מה שקרה. בכל השנים שהוא גר בדירה הזו, אף פעם לא פרצו לו. זה היה הפעם הראשונה. וכשהוא התקשר לנווה להודיע על הגניבה, התגובה הייתה מיידית וחד-משמעית - נווה טען שהחוב בטל. הרי המשכון נעלם, והוא לא צריך יותר לשלם. ידידיה לא הבין את ההיגיון. הוא לא עשה שום דבר רשלני, פשוט היה אירוע חריג שלא היה בשליטתו. למה שהוא יפסיד את הכסף שהלווה בגלל גנבים שפרצו לביתו? הוא רצה להבין מה הדין במצב כזה.