חן ואיתי ישבו בפיצרייה השכונתית כשחן פתאום נזכר: "אחי, נראה לי שאתה חייב לי כסף מהפעם ההיא שהיינו פה לפני חודשיים, זוכר?". איתי עצר את הביס מהפיצה, גרד בראש ואמר: "וואלה נכון! נתקעתי בלי מזומן והלווית לי. מזל שהזכרת לי, בוא נסגור את זה עכשיו". הבעיה התחילה כשהם ניסו להבין כמה כסף זה היה. חן זכר שזה היה שטר אחד, אבל לא היה בטוח אם של 50 או 100 ש"ח. איתי דווקא היה בטוח שזה היה יותר, אולי אפילו 120 ש"ח כולל התוספות והשתייה. חן אמר: "עזוב, תביא 50 ונסגור עניין, אני לא רוצה לקחת ממך סתם כסף", אבל איתי לא הסכים: "אין מצב, אני לא רוצה להישאר חייב לך אפילו שקל אחד. בוא ננסה לשחזר מה בדיוק הזמנו אז". הם עמדו שם מול התפריט הגדול, מנסים להיזכר בארוחה מלפני חודשים, ולא ממש הצליחו.