לקראת שנת השירות הלאומי הבאה עליה לטובה התארחה תפארת ביישוב 'טללי הגליל', בו היא אמורה לשמש כקומונרית של סניף תנועת הנוער 'שמחת חיים'. בצהרי השבת נהנתה תפארת לטייל עם בנות היישוב בין המשעולים המוריקים וגני השעשועים. הנוף הגלילי הקסום שסבב את היישוב שבה את ליבה. לפתע, הבחינה תפארת שהשרשרת שענדה נפלה ממנה. כל החבורה סבה על עקבותיה כדי לסייע לתפארת לחפשה. לאחר מספר דקות חיפושים, הבחינה אחת הנערות שבת־חן מחזיקה בידה שרשרת הזהה לחלוטין לזו שענדה תפארת. הבנות דרשו מבת־חן להשיב לתפארת את אבדתה, אך היא טענה שהשרשרת שלה והיא קבלה אותה במתנה מסבתה. המעמד היה מביך מאוד עבור תפארת, והיא לא ידעה מה עליה לעשות. אחת הבנות, יעל לוי, הציעה לה לפנות לאביה, הרב יגאל, המשמש כרב היישוב ולשאול לדעתו. מה גם, שהיה על תפארת לשוב לביתה עם צאת השבת. החבורה הקולנית והנרגשת, ובראשה תפארת ובת־חן, הגיעה לבית הרב ושטחה בפניו את פרטי הסיפור. הרב הקשיב לדבריהן בקשב רב והגיב במאור פנים: "בנות יקרות, שאלה זו היא שאלה של דין תורה. האם לדעתכן ניתן לקיים דין תורה בשבת?"