ערב שבת, מיד אחרי תפילת ערבית של שבת, משפחת לוינסון התארגנה ליציאה מסורתית לבית קרובי משפחתם בשכונה. לפתע נשמעה דפיקה חרישית בדלת, וילד קטן מאחד השכנים הציץ פנימה וביקש בנימוס לשאול כמה תפוחים לצורך הגשה ב"עונג שבת" שיתקיים בעוד כמה שעות. מיכאל לוינסון חייך ואמר לילד השכן: "הגעת בדיוק בזמן הנכון, כי תכף כל המשפחה יוצאת מהבית!" הוא ניגש לסלסלת הפירות הצבעונית והוציא מבין ערימת הפירות הגדושה שכללה תפוחים, אגסים, אפרסקים ושזיפים בשלל צבעים, שלושה תפוחים יפים. הילד הודה בחן ויצא בשמחה. אלחנן, אחיו של מיכאל, העיר לו בדאגה שלדעתו הוא עבר על איסור בורר, מכיוון שהם למדו שמותר לעשות בורר רק אם משתמשים בדבר שבוררים אותו בצורה מיידית, וכאן הם יודעים ששכניהם ישתמשו בתפוחים רק עוד פרק זמן ארוך, שהרי הם עדיין לא התחילו את הסעודה. מיכאל ענה שזו מצוות חסד, ולדעתו אין איסור בזה.