היה זה ערב פסח, ובשכונה של יהודה הרבה משפחות הוציאו מביתם רהיטים או משחקים במסגרת הכנות החג. אך במקום לזרוק אותם ישר לזבל, הם נהגו להניח אותם בפינה מיוחדת ליד הבתים עם שלט ברור "הפקר", כך שכל מי שחפץ יוכל ליהנות מהם ולתת להם חיים חדשים. בשבת, אחר תפילת שחרית, חזר יהודה לביתו מבית הכנסת יחד עם אחיו אליהו. יהודה שם לב שמישהו הניח חבילה גדולה ומרשימה של לגו - מרכיבה את הפירמידות המפורסמות בגיזה שליד קהיר שבמצרים. יהודה התקרב בסקרנות וראה שאכן מוצמד פתק קטן אל קופסת הלגו שנכתב עליו בכתב יד ברור "הפקר". יהודה הזדרז לשלוח יד ולקחת את המשחק יקר הערך, תוך שהוא מראה זאת לאליהו בהתרגשות של מי שמצא אוצר. אליהו שמח גם הוא לגילוי, אך הוא העיר ליהודה בדאגה: "אסור לזכות מההפקר בשבת! הרי למדנו שאסור לעשות קניינים ומתנות בשבת." יהודה אמר בביטחון: "רק מתנה אסור, אבל לזכות מההפקר מותר!"