הכתה של שלום יצאה לטיול מים אל ים, מים התיכון אל הכנרת. ביום השני שלום ושני חברים התעכבו באחת העצירות ופספסו את ארוחת הצהריים. השלושה היו רעבים מאוד, ושלום נזכר שאחיו הקטן הכין לו הפתעה לקראת הטיול ואפה עבורו עוגיות. הוא הוציא אותן מהתיק והצטער לגלות שהעוגיות שרופות לגמרי, אך היות והיו רעבים הם רצו לאכול. בניה אמר לו שכל עוד המאכל ראוי לאכילה, אפילו אם זה בדוחק, מברכים עליו ברכת מזונות כרגיל, אך שלום זכר שלמד שמאכל שהתקלקל ברכתו משתנה.