גידי ובני, שכנים לספסל הלימודים, מצאו את עצמם בתוך מריבה קשה וסוערת. ויכוח מילולי הוביל לקטטה פיזית, וגידי מצא את עצמו חבול ומוכה כהוגן על ידי בני. מושפל ופגוע, הוא חיפש דרך להשיב לבני כגמולו. למחרת, הבחין גידי שבני טומן את ארנקו עמוק בתוך התיק. זיק יצרי נדלק בו: זוהי ההזדמנות שלי! בהפסקה, חטף גידי את הארנק מהתיק מבלי שאיש שם לב, תחושת סיפוק נקמני ממלאת אותו. בסוף היום, בדרכו הביתה, השליך גידי את הארנק לפח האשפה, פורק איתו גם את רגשותיו הפגועים. זמן קצר לאחר מכן, התחרט גידי על מעשיו. ייסורי מצפון העיקו עליו. הוא ניגש לבני, משפיל את ראשו במבוכה, הודה בפניו שהוא הוא גונב הארנק, וביקש לפצות אותו. בני, זועם וטעון, הטיח בפניו: "בארנק שגנבת ממני היו אלף שקלים, ששילמו לי עבור עבודה קשה של שבועיים, זאת מלבד מחיר הארנק עצמו, שעלה מאה שקלים!". גידי, מצדו, השיב: "אני לא מאמין שהחזקת סכום כל כך גדול בארנק, אני חושש שאתה מנסה להוציא ממני סכום נוסף, כנקמה על מה שעשיתי לך".