רובי היה זקוק ל-3,000 שקל בדחיפות. הוא פנה לשימי, שהיה ידוע כאדם מוכן לעזור. שימי התחיל להוציא את הכסף מהארנק, ופתאום קפא באמצע. "רגע, רגע," הוא אמר ומנופף בשטרות באוויר. "אנחנו בשנת שמיטה עכשיו, לא?" "נכון," אמר רובי. "אז אתה מבין מה זה אומר?" שימי הניח את הכסף על השולחן. "בסוף השנה, פוף - החוב נעלם. אני פשוט נותן לך מתנה של 3,000 שקל." רובי חייך. "זה די נדיב ממך." "נדיב שנדיב," אמר שימי, "אבל אני לא בטוח שזה בדיוק מה שתכננתי." הוא חשב רגע. "יש לי רעיון גאוני - נכתוב בהסכם שהשמיטה לא תשמט את ההלוואה הזאת. פתרון מושלם, לא?" "אתה רוצה לעשות תנאי על מצוות התורה?" רובי הרים גבה. "למה לא? זה הסכם פרטי בינינו." שימי כבר התחיל לכתוב. "רואה? 'בזאת מוסכם בין הצדדים שהשמיטה לא חלה על הלוואה זו.' חתום פה." רובי הסס, אבל הוא באמת היה זקוק לכסף. "בסדר," הוא אמר וחתם. כשהגיע זמן הפירעון, שימי הופיע אצל רובי עם ההסכם ביד. "הנה, הכל כתוב ומפורט. 3,000 שקל, בבקשה." רובי גירד את הראש. "אתה יודע, שימי, חשבתי על זה. אני לא בטוח שהתנאי הזה עובד." "מה זאת אומרת 'לא עובד'? חתמנו!"