יאיר אמנם אינו כל כך צעיר, אבל גם לא כל כך זקן. עם זאת, שנות שירותו בצבא הסדיר חלפו כבר מזמן ושיבה כבר נזרקה בשערו. לכן, הוא ממש הופתע כשנשאל במפתיע על אירוע שהתרחש בשעה בה שירת בצבא. "האם אני זוכר את חגי יהב?", השיב לקול שבקע מן האפרכסת, "בוודאי, הוא היה חייל שלי בסדיר. מה אתה אומר? שאבוא להעיד לטובתו? בשמחה רבה, אני זוכר פחות או יותר במה מדובר. יום שני הבא? בסדר גמור". אולם, לאחר שהשיב את האפרכסת לכנה, ניסה יאיר לדלות מזיכרונו את פרטי המקרה האמור, ונוכח שהוא לא שולט לגמרי בפרטים. לפתע, צץ רעיון במוחו. הוא ניגש למדף בו אחסן את זיכרונותיו משנות תרפפ"ו ושלף משם את היומן שכתב באותה תקופה. ואכן, לאחר עלעול קצר בדפים המצהיבים הוא מצא את המקום בו תיאר לפרטי פרטים את המקרה עליו התבקש להעיד. הקריאה ביומן הישן ריתקה אותה והציפה בו את זיכרונות אותם ימים רחוקים, ובכללם גם את אירועי אותו יום. כעת הוא חש מוכן לעדות בבית הדין.