אוֹרי ודביר לומדים יחד בכיתה ח' בחטיבת הביניים 'מלאכי רננים'. לעיתים קרובות הם נפגשים אחר הצהריים גם בפארק העירוני, בו הם נוהגים לשחק במשחקי כדור ולהתחרות בתחרויות שונות. באחת הפעמים ביקש דביר מאורי לרכב על האופניים שקיבל לרגל בר המצווה שלו שחל לפני כחודשיים. אורי הסכים, תוך שהוא מתרה בו שישמור עליהם היטב. דביר התרחק עם האופניים יותר מהצפוי, וכשהוא שב איתם חשכו עיניו של אורי – הגלגל הקדמי היה עקום לגמרי. דביר טען להגנתו שהוא השתמש באופניים בדרך הרגילה, וקלקול זה אירע בדרך של "מתה מחמת מלאכה" בו אפילו שואל פטור. אורי טען שהדבר לא ייתכן. לשמע הוויכוח הקולני התאספו הילדים שנכחו וחיוו את דעתם, גם מבלי שנשאלו. שניים מהם, ישי ונווה מכיתה ה', טענו בתוקף שראו את דביר נוהג בפראות וכך התעקם הגלגל. במטרה להשקיט את להט הוויכוח, הציע אחד הילדים לפנות לרב השכונה על מנת שיפסוק עם מי הצדק. הרעיון מצא חן בעיניי הניצים, וכעת פנתה כל החבורה הרוגשת לביתו של הרב.