יאיר, הגבאי המיתולוגי של בית הכנסת, הבחין בשלושה נערים מהשכונה שחלה נסיגה ברוחניות שלהם והם הפסיקו להגיע לתפילה. הוא הצטער מאוד והחליט לקחת על כך אחריות. הוא ניגש אליהם והבטיח להם, שתמורת כל יום שיבואו לתפילת שחרית בשעה 7:30 ויניחו תפילין, יקבלו תשלום הוגן. אכן, שלושת הנערים תפסו את עצמם והתחילו להקפיד על הנחת תפילין ותפילת שחרית, וחל שיפור כללי בכל אורח חייהם. בסוף החודש, כשהגיעה עת התשלום, הסתפק יאיר אם חייב מצד הדין לשלם לבחורים שהגיעו לבית כנסת והניחו תפילין, או שמא אין זו חובה הלכתית. יאיר אומר, שאין לו שום כוונה להתחמק מהתשלום, הוא רוצה לעודד את הבחורים להמשיך הלאה, אך ברצונו לברר מה גדר החיוב שלו.