רוני החליט שהגיע הזמן לשבור שיא אישי: להגיע מהישיבה בקטמון לכותל המערבי בריצה. למה? כי הוא רוני והוא מגניב. הוא הגיע לעיר העתיקה מתנשף כמו לוויתן אחרי ריצת אלפיים. הוא הסתכל בשעון והבין שעוד רגע שקיעה. "אוי ואבוי," מלמל לעצמו, "אין סיכוי שאגיע לכותל בזמן. חייב למצוא מקום להתפלל. עכשיו!" הוא זינק לסמטה צדדית, שלף סידור מהתיק ופתח בתפילה. באמצע "אתה חונן", משהו משך את תשומת לבו. ממש מולו היה צלב. לא סתם צלב - צלב ענק, מוזהב, נוצץ כאילו זה עץ חג המולד בכיכר העיר. רוני קפא במקום. המחשבות רצו במוחו: "מה עושים עכשיו? להמשיך? לעצור? לזוז? רגע, אם אני מתפלל מול זה, זה כאילו אני... לא, לא יכול להיות. אבל מה עם ההשתחוויה? אולי אם אשתחווה לצד? אולי אם אעצום עיניים זה לא נחשב?" מה עליו לעשות? להמשיך בתפילתו במקום הזה? ואם כן, האם מותר לו להשתחוות בברכה הראשונה ובמודים?