דמיינו את נתי, עומד בדוכן עמוס בלולבים מהודרים ואתרוגים ריחניים ליד בית הכנסת "תפארת מנחם". השמש קופחת, אנשים עוברים ושבים, אבל הכיס נשאר ריק – במשך שלושה ימים שלמים כמעט אף אחד לא קנה. נתי ראה את הסחורה מתחילה להצהיב ואת הייאוש בעיניים של אריאל, הבוס שלו. בבוקר של ערב החג, כשנשאר לו רק יום אחד אחרון, נתי החליט לעשות מעשה: הוא קיפל את הדוכן, העמיס את הכל על הרכב וטס למרכז המסחרי הסואן של השכונה. ההימור השתלם בענק – בתוך שעות ספורות התנפלו עליו קונים, והוא חיסל כמעט את כל המלאי. כשהוא חזר לאריאל עם ערימת מזומנים, הוא הניח אותם על השולחן ואמר: "שמע, אם הייתי נשאר איפה שאמרת לי, היינו נתקעים עם הסחורה אחרי החג. בזכות התעוזה שלי הרווחנו הון, ואני דורש נתח גדול מהרווחים האלו כבונוס על ההברקה שלי".