ניר ומאיר למדו יחד בישיבת ההסדר 'אורות הצפון'. יחד הם רכנו שעות ארוכות על הגמרא והתאמצו לפענח את אוצרותיה. באחד הלילות, בתום 'סדר ערב' ארוך ומספק, החליטו השניים לצאת לאוויר הצח ולטייל ברחובות העיר. תוך כדי שהם משוחחים נשמעו קולות חבטה עזים. בכביש שלצידם, נהג איבד את שליטה על רכבו, התנגש במספר רכבים ואף פגע במאיר, שנזקק לטיפול רפואי ולאשפוז. לאחר שהתאושש הגיש מאיר תביעה בבית הדין כנגד הנהג הפוגע, וניר היה אמור לשמש כעד מצידו. אולם, אז פרצה המלחמה ושניהם נשלחו לחזית הדרום. הם צברו ימי לחימה קשים וארוכים, עד שהנגמ"ש בו נסעו עלה על מוקש והתפוצץ. חייהם נצלו בנס, אך מאיר נפגע בגפיו וניר ספג רסיסים בפניו. פגיעה זו הסבה נזק חמור לראייתו, ועתידה אינו ברור לעת עתה. למרבה הצער, דווקא כעת נזכרו במזכירות בית הדין לקבוע את הדיון, לו המתינו זמן כה רב. כשקבלו את ההזמנה, שאל ניר בחשש את מאיר: "האם אני רשאי להעיד, הרי אני כעת בגדר סומא (עיוור)?" מאיר התפלא על עצם השאלה: "הרי ראית את המקרה לפני שנפגעת בעיניך?"