ישי, נער בן 15, מצא את עצמו במשימה בלתי אפשרית: לשמור על יונתן, אחיו הקטן בן השנה וחצי, למשך שלוש שעות. כשהגיע זמן תפילת מנחה, ישי החליט לקחת את האתגר לשלב הבא. הוא דחף את יונתן לעגלה והתחיל את המסע לבית הכנסת. בכניסה לבית הכנסת, מיכאל, החבר הכי טוב של ישי, עצר אותו עם מבט מודאג. "היי אחי," אמר מיכאל, "אתה בטוח שאתה רוצה להיכנס עם יונתן? אם הוא יתחיל להרביץ קונצרט באמצע התפילה, זה יהיה אפוקליפסה!" ישי גלגל עיניים. "נו באמת, מיכאל. אתה מגזים. חוץ מזה, אני חייב להתפלל במניין. ואם יונתן יתחיל עם ה'סולו' שלו, יש לי את הנשק הסודי – בובה בצורת פיל שתמיד גורמת לו להיות בהלם קל". האם ישי צריך להיכנס עם יונתן ולקוות לטוב, או שמיכאל צודק ועדיף להישאר בחוץ ולהתפלל לבד?