הרב מוטי נוכח שילדי השכונה זקוקים למסגרת תורנית שתמלא את שעות אחר הצהריים בתכנים ערכיים. הוא החליט 'להרים את הכפפה' ולהקים בביתו את ה'תתאצבש"מ' (=תלמוד תורה אחר הצהריים בבית של מוטי). הוא כה ציפה שקול תורתם של תינוקות של בית רבן יתרונן בביתו וראה בכך זכות גדולה. מנגד, השכנים מאוד חששו מכך, וטענו שהדבר עלול להפר את שלוות הבניין ולגרום לרעש וללכלוך. לפיכך, הם הפצירו בו שיעתיק את מקום הלימוד לאחד מבתי הכנסת הרבים שבשכונה. מוטי התקשה לקבל את טענותיהם של שכניו. הוא טען בפניהם מעומק ליבו שקול תורתם של תשב"ר הוא הנפלא בעולם וזו זכות גדולה גם עבורם להתאמץ לשם כך, גם אם הדבר כרוך במעט רעש או לכלוך. הדיון הגיע לשולחנו של רב השכונה, על מנת שיכריע בין הצדדים. מה פסק הרב?