משפחת רענן עברה לגור ביישוב החדש "רני"- מקום שבו יש יותר תרנגולים מאנשים ויותר שטחי מרעה מרחובות מרוצפים. אחת השבתות, טליה התעוררה מוקדם לקול מוכר של תרנגולי ההודו שלהם, רק שהפעם הקולות הגיעו מכיוון לא נכון לגמרי. היא הציצה מהחלון וגילה לתדהמתה שהתרנגולים החליטו לעשות סיור חופשי בחצר, הרחק מהכלוב הביתי שלהם. "אוי לא!" היא מלמלה לעצמה, ויצאה בזהירות להחזיר את הנוודים הנוצצים לביתם. אבל שאלתיאל, אחיה הצעיר, התעורר בדיוק ברגע הלא נכון, וראה את אחותו "תופסת" תרנגולים בשבת קודש. הפנים שלו הפכו לבנות כמו גיר. "טליה! מה את עושה?!" הוא כמעט צרח, "זה צידה בשבת!" טליה הביטה בו בחיוך מתנשא: "תירגע, שאלתיאל. הם שלנו בכל מקרה, ואני רק מעבירה אותם מחצר אחת לחצר קצת יותר קטנה. איפה כאן צידה?" ובכל אופן בלילה הרי הם חוזרים לשם! שאלתיאל עמד שם, לא יודע מה לחשוב.